הקשבה לדברי האחר רק בשביל לשלוף מתוכם את המשפטים שמתאימים לנו ולהיכנס בהם, אינה הקשבה. היא שימוש בדברי האחר בשביל מופע עצמי.

הטלת אשמה על חברה כולה בגלל יחידים בתוכה, או התייחסות ליחיד כמייצג את החברה ממנה בה (מבלי שיציג את עצמו כך), לא מאפשרת הקשבה ליחיד – ולא מאפשרת שכנוע.

כשמישהו מקלל אותך, אי אפשר להמשיך ולהקשיב לו.

שפה פרובוקטיבית או בוטה המעידה על שיח שפונה למעגל התומכים האישי כדי להראות איך 'הכנסתי לו', אינה שיחה.

הצגה חד צדדית של נושא מורכב מטרתה לנעול דיון, לא לאפשר לדון בכל הצדדים שלו.

דה־לגיטימציה של היריב הפוליטי (למשל, באמצעות הצגתו כאויב אמיתי) היא דרך למנוע דיון מול הדעות שלו.

כשמדברים לגופו של אדם, לא מדברים על מה שצריך לדבר, ופוסלים רעיונות טובים רק כי האדם לא בא לנו טוב בעין. אבל לרעיון טוב יש קיום בפני עצמו. 'שמע האמת ממי שאמרה', כתב הרמב"ם.