הקשבה לדברי האחר רק בשביל לשלוף מתוכם את המשפטים שמתאימים לנו ולהיכנס בהם, אינה הקשבה. היא שימוש בדברי האחר בשביל מופע עצמי.
הדיבור בישראל הפך קשה, מקצין ומלכלך.
הוא כמו מזהם את האוויר שבו אנחנו נושמים ויוצרים, חולמים ומחנכים את ילדינו.
הנשימה כבדה, האוויר עכור, והדיון מלא במילים של שנאה.
הדיבור הזה מרחיק אותנו מהאנשים שאנחנו רוצים להיות, כמעט ומכלה אותנו.
הוא נהיה בוטה הדיבור הזה. קשה. נמוך. משניא.
אבל למילים יש כוח אחר.
הן יכולות לייצר אופק – אוויר צלול שבו אפשר לשמוע אחד את השני.
נבחר מילים שיאפשרו לנהל דיון ענייני,
מבלי להעמיק קיטוב רגשי, וליצור אמון במקום לערער אותו.
מתוך ההבנה הזו, ומתוך אחריות לעתיד המשותף לכולנו – נולד “הדיבור“.
אנחנו מאמינים שאפשר להחזיר לשיח הישראלי את התקווה, הכבוד והשותפות –
גם, ובעיקר, כשאנחנו לא מסכימים על הכל.
מיזם הדיבור הוקם על ידי משפחות שכולות שאיבדו את היקר מכל במלחמה. בתחושה חזקה שאי אפשר כבר לשאת את ההשמצות, הפילוג והשיח המלכלך, שמתנהל כאילו לא למען העתיד שלנו ניתן היקר מכל.
אליהם הצטרפו משפחות נוספות, פעילים, ועדת היגוי ושותפים לדרך, וציבור רחב שתומך במטרת המיזם ובערכיו.

אביהם של ישי ונועם ז"ל
שנפלו ב7.10 בקרב על קיבוץ עלומים

אמו של בן,
שנפל בקרב בעזה

אחיו של עמישר,
שנפל בקרב בעזה

אחותו של אילון,
שנפל בקרב בעזה
להתווכח אחרת, ולשמור יחד על האופק המשותף שלנו.
האחריות על העתיד הזה מוטלת על כתפי כולנו – פוליטיקאים, אנשי תקשורת ואזרחים.
אנחנו מאמינים כי מילה ועוד מילה מצטרפות יחד למשפט, לפרק ולסיפור –
ולסיפור שלנו יהיה סוף טוב.
אנחנו מנטרים, נפגשים, מבקשים ופועלים למען שיח נקי, מקדם ובונה
מדי שבוע מתפרסם בעיתונות 'מדד הדיבור', שבוחן איך כתבו ודיברו השבוע חברי הכנסת ומובילי דעת קהל ברשתות. בנוסף, אנחנו מפעילים חשבונות סושיאל שוטפים כדי לקחת חלק בשיח הציבורי.
אנחנו נפגשים באופן שוטף עם ח"כים, שרים ומובילות דעת קהל, משקפים את הצורה בה הם מדברים ומציעים דרכים אחרות לשיח ביקורתי ולשיתופי פעולה.
בעזרת חברי הכנסת הוקמה בכנסת 'שדולת הדיבור', שהתכנסה מספר פעמים בשנה האחרונה, הציפה את מצב השיח והעלתה דרכים לפתרון.
גלי צה׳׳ל הקצו פינה שבועית לעיסוק ב׳׳דיבור׳׳ בתוכנית של יניר קוזין וספי עובדיה, ובה מועברת ביקורת על השיח המתלהם, וניתן זמן שידור יקר לחבר כנסת שעסק בנושא השעה ודיבר אחרת.
אנחנו משתפים פעולה עם ארגונים רבים משיקים, ביניהם ארגונים חינוכיים, פוליטיים וציבוריים, כדי לשפר את השיח הציבורי במדינה.
אנחנו ואתם מקשיבים לשיח, מנטרים שפה ודיבור חיוביים ובעייתיים,
מעודדים את הטוב ודורשים לדבר אחרת.
ויכוח ענייני
//
הכרה בטעויות
//
עתיד ישראלי משותף
//
כבוד לבני השיח
קללות
//
בוטות
//
הצגה חד צדדית של נושא
//
הוצאה מחוץ לשיח
//
דיבור לגופו של אדם
//
מניעים נסתרים
//
הכללות
//
פרשנות מגמתית
עוד על הקריטריונים שלנו לשיח מקדם או לשיח מפלג,
והצגת אלה שמזהמים את השיח –
הדיבור שלנו שבוי בקולות קיצוניים וצורמים. משמאל ממרכז ומימין. וכמו ילדים להורים שרבים בקולי קולות בתוך הבית פנימה, אנחנו עומדים מחרישים. נאלצים להקשיב. נאלצים לקרוא. נאלצים להניח לדיבור להתלכלך. סופגים בכאב את הרוע.
אנחנו לא מוכנים לספוג יותר. הבית הזה הוא שלנו. הדיבור שייך גם לנו.
באמצעות מדד דיבור שבועי ובאמצעות ניטור וסימון של דיבור רעיל. דיבור של פוליטיקאים, אנשי תקשורת ואושיות עתירות עוקבים, אנחנו מתכוונים לפעול ולהחזיר את הדיבור השבוי, אלינו.
הקשבה לדברי האחר רק בשביל לשלוף מתוכם את המשפטים שמתאימים לנו ולהיכנס בהם, אינה הקשבה. היא שימוש בדברי האחר בשביל מופע עצמי.
הטלת אשמה על חברה כולה בגלל יחידים בתוכה, או התייחסות ליחיד כמייצג את החברה ממנה בה (מבלי שיציג את עצמו כך), לא מאפשרת הקשבה ליחיד – ולא מאפשרת שכנוע.
כשמישהו מקלל אותך, אי אפשר להמשיך ולהקשיב לו.
שפה פרובוקטיבית או בוטה המעידה על שיח שפונה למעגל התומכים האישי כדי להראות איך 'הכנסתי לו', אינה שיחה.
הצגה חד צדדית של נושא מורכב מטרתה לנעול דיון, לא לאפשר לדון בכל הצדדים שלו.
דה־לגיטימציה של היריב הפוליטי (למשל, באמצעות הצגתו כאויב אמיתי) היא דרך למנוע דיון מול הדעות שלו.
כשמדברים לגופו של אדם, לא מדברים על מה שצריך לדבר, ופוסלים רעיונות טובים רק כי האדם לא בא לנו טוב בעין. אבל לרעיון טוב יש קיום בפני עצמו. 'שמע האמת ממי שאמרה', כתב הרמב"ם.