הדיבור

קטגוריה: קריטריונים

פרשנות מגמתית

הקשבה לדברי האחר רק בשביל לשלוף מתוכם את המשפטים שמתאימים לנו ולהיכנס בהם, אינה הקשבה. היא שימוש בדברי האחר בשביל מופע עצמי.

הכללות

הטלת אשמה על חברה כולה בגלל יחידים בתוכה, או התייחסות ליחיד כמייצג את החברה ממנה בה (מבלי שיציג את עצמו כך), לא מאפשרת הקשבה ליחיד – ולא מאפשרת שכנוע.

קללות

כשמישהו מקלל אותך, אי אפשר להמשיך ולהקשיב לו.

בוטות

שפה פרובוקטיבית או בוטה המעידה על שיח שפונה למעגל התומכים האישי כדי להראות איך 'הכנסתי לו', אינה שיחה.

הוצאה מחוץ לשיח

דה־לגיטימציה של היריב הפוליטי (למשל, באמצעות הצגתו כאויב אמיתי) היא דרך למנוע דיון מול הדעות שלו.

דיבור לגופו של אדם

כשמדברים לגופו של אדם, לא מדברים על מה שצריך לדבר, ופוסלים רעיונות טובים רק כי האדם לא בא לנו טוב בעין. אבל לרעיון טוב יש קיום בפני עצמו. 'שמע האמת ממי שאמרה', כתב הרמב"ם.

מניעים נסתרים

אם אנחנו מניחים שמי שמולנו מונע ממניעים נסתרים, או אומר משהו אחד ומתכוון למשהו אחר, אנחנו לא יכולים להקשיב לו או להאמין במה שהוא אומר. השיחה לא מתקיימת.